<h1>ספר המשכון לרב האי גאון</h1>
<h2>דף לו.</h2>
ואתחיל לכתוב ספר המשכון ואומר כי משפט[י] המשכון מתחלקים לשני חלקים. החלק הראשון המחלוקת הנופלת בין המלוה והלוה בהלואה בעצמה שיש על המשכון והיא נוהגת על ג' דרכים. הדרך הא' כשיטעון המלוה שהלוה על המשכון שקל אחד ואמר הלוה כי אין ההלואה אלא חצי שקל דין הוא שרואים כמה שוה המשכון אם הוא כדי מה שטען המלוה משביעים המלוה שבועה דרבנן כי הלוה על המשכון שקל ונפרע מן המשכון בעצמו או מבעל המשכון כמו שאמרו בירושלמי [ס"פ שבועת העדות] נאמן המלוה לומר עד כדי המשכון הלויתיך עליו. הדרך הב' הוא שיהיה הדבר כדרכו וטען המלוה שהלוה על המשכון שקל ואמר הלוה כי אינו אלא חצי שקל ואין המשכון שוה כדי טענת המלוה אבל שוה פחות (מסלע) [משקל] משפטו שישבע המלוה שבועה מדרבנן עד כדי דמי המשכון ומחירו ויטול כל המשכון. וענין (ששבועה) [השבועה] שישבע כי לא הלוה על המשכון פחות ממה ששוה ומה שנשאר מטענת המלוה אחר נטילת המשכון ישבע הלוה שבועת היסת שלא לוה על המשכון הנז' יותר ממה ששוה והוא מה שנטל המלוה ויפטר. והדרך הג' הוא כשיטען המלוה שהלוה על המשכון שקל והמשכון אינו שוה אלא שקל חסר רביע ובעל המשכון טוען שמכר המשכון למלוה בשקל ורביע ונטל השקל ונשאר הרביע אצל המלוה משפט זה שישבע כל אחד ואחד מהן על מה שטען ויפטר מחברו כלומר שישבע המלוה שהבגד ממושכן אצלו ולא מכור ויפטר משלום הרביע שיטעון עליו בעל המשכון, וישבע בעל המשכון כי הבגד מכור ולא ממושכן ויפטר מפריעת הרביע הנשאר מדמי ההלואה. והחלק השני המחלוקת הנופלת בין המלוה והלוה בערך המשכון וכמה שוה כשיטעון המלוה כי המשכון אבד ולא יהיו נחלקים בכמה היתה ההלואה משפט זה על שני פנים. האופן הא' כשיהיה המשכון ממושכן אצל המלוה בשעת ההלואה וטען המלוה שהמשכון אבד משפטו שישבע המלוה שבועה מן התורה על טענתו ויפטר ויפרע מן הלוה כל מה שהלוהו עליו, כמו שאז"ל [ב"מ פ"א ע"ב] המלוה את חברו על המשכון ואבד המשכון ישבע ויטול מעותיו דברי ר' אליעזר והלכה כמותו (הגהה והרב ר' יצחק פאסי קבע בהלכותיו במס' שבועות דלית הלכתא כר' אליעזר אלא כסתם מתני' דהמלוה על המשכון שומר שכר הוי בין משכנו בשעת הלואתו בין משכנו שלא בשעת הלואתו בין הלוהו פירות בין הלוהו מעות ע"כ) כשתהיה ההלואה בשעת נטילת המשכון מפני [ד]נטילת המשכון בשעת ההלואה כאלו הוא זכרון אצל המלוה ואין המשכון על דרך זה מקום פריעת השתלם ההלואה. והאופן השני כשיהיה המשכון ממושכן אצל המלוה לאחר זמן מההלואה (או) [אז] יקום מקום פריעת ההשתלם ההלואה ויהי' משפטו כמשפט שומר שכר שאם נגנב או אבד חייב המלוה לשלם ולחשוב אותו מכלל ההלואות ויורה על מה שהזכרנו מן הפרטים בכל א' וא' משני חלקים אלו מה ששנינו [ב"מ פ' ע"ב] הלוהו על המשכון שומר שכר ואמרו בעלי הגמרא כי זה פרט מנטילת המשכון אחר זמן ההלואה כמו שאמרו [שם פ"ב ע"א] א"ר יצחק מנין לבעל חוב שקונה משכון שנאמר ולך תהיה צדקה ואם אינו קונה צדקה מנין מכאן לב"ח שקונה משכון. ואמרו עקב דבר שקדם ותסברא אימר דאמר ר' יצחק שמשכנו שלא בשעת הלואתו. משכנו בשעת הלואתו מי אמר אלא משכנו שלא בשעת הלואתו דכולי עלמא לא פליגי דאית להו דר' יצחק. כבר למדנו ממה שאמר' משנתנו הלוהו על המשכון שומר שכר שהוא פרט למשכנו שלא בשעת הלואתו. ומה שאמרה (המשנה) [הברייתא] המלוה את חברו על המשכון ואבד ישבע ויטול מעותיו הוא פרט לשמשכנו בשעת הלואתו כמו שפירשו בגמרא והם. הכי פסיק בעל ההלכות ואמר והלכתא כמתניתין. א"ר יצחק מנין לב"ח שקונה משכון ויחד ענין זה במאמרו ודוקא כשמשכנו שלא בשעת הלואתו אבל משכנו בשעת הלואתו לא אמר.
